סלפטר נ' פרירון חברה להשקעות בנין ופיתוח בע"מ

פסק דין

התובע עוסק במתן ייעוץ בתחום המיסוי העירוני. התובע החל במתן ייעוץ למספר חברות אשר בנו מבנים שונים במרינה בעיר אשקלון, לצורך הפחתת התשלומים אשר משולמים לעירייה בגין אגרות והיטלים שונים.

הנתבעת היא אחת החברות שבנתה במרינה, ועל רקע הבדיקות שערך התובע ביחס לחיובים שהוטלו על ידי העירייה לגבי מגרשים במקום, התקשרו הצדדים, במהלך שנת 1999, בהסכם למתן שירותיו של התובע לנתבעת.

על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, התובע יבדוק את החיובים שהוטלו על הנתבעת ויטפל בהם אל מול הרשות המקומית במטרה להגיע לחיוב החוקי המינימלי האפשרי. בתמורה לבדיקת החיובים ולטיפול מול הרשות המקומית, יקבל התובע 20% מהתשלום שנחסך, בתוספת מע"מ. במידה ויוחלט, בתיאום עם הנתבעת, על נקיטה בהליכים משפטיים, יקבל התובע דמי טיפול בשיעור 25% מהתשלום שנחסך, אך מעורבות עורך הדין תמומן על ידי התובע.

לטענת הנתבעת, ההסכם שנחתם אינו חוקי, ועל כן התובע אינו זכאי לדרוש תשלום על פיו. לגרסת הנתבעת, הפעולות שבהן נקט התובע הינן פעולות משפטיות אשר על פי הדין הינן פעולות המותרות לעורך דין בלבד.

במקרה זה ערך התובע הפרדה בין פעולותיו, שכללו בדיקת החיובים, השוואה לחיובים בערים אחרות ופעולות נוספות שבוצעו על ידיו, לבין פעולות משפטיות, אשר נערכו ובוצעו על ידי עורך דין. העובדה, לפיה נשכרו שירותיו של עורך דין, והוא זה שביצע את הפעולות המשפטיות, שכללו משלוח מכתבים לרשות המקומית, הגשת תביעות משפטיות וניהול משא ומתן, תומכת בטענתו של התובע, לפיה לא עסק בפעולות אשר יוחדו לעורכי דין בלבד. לפיכך, אין לומר כי ההסכם וכן פעולותיו של התובע היו בלתי חוקיים.

עוד טוענת הנתבעת, כי התובע פעל לתיווך לשם מתן שירות משפטי. לעמדת הנתבעת, מלבד הכלל האוסר על עורך דין ליתן שירות משפטי ללקוח אשר הופנה אליו על ידי גוף שאינו עורך דין, יש להימנע גם מאכיפת דרישת תשלום שכר טרחה על ידי מי שמתחלק בו עם עורך הדין.

לכאורה, יש טעם רב בטענה זו של הנתבעת, שכן על פי ההסכם, במקרה של טיפול משפטי, יישא התובע בתשלום שכר הטרחה. ניסוח זה מרמז על מצב דברים שבו התובע מביא עימו את עורך הדין, ולמעשה הוא זה ששוכר את שירותיו של עורך הדין, ומשלם עבורם, דבר שהינו אסור. אולם, ניתן ליתן לסעיף זה פרשנות אחרת, אשר אינה מנוגדת לחוק, ועל פיה מוותר התובע על חלק משכרו, לנוכח הוצאות נוספות שיש ללקוח, בגין שכירת שירותיו של עורך דין. הבחירה בין שתי הפרשנויות השונות צריכה להיות על פי האופן שבו נהגו הצדדים בפועל, היינו – יש לבדוק האם היה התובע מתווך, שהביא עימו את עורך הדין שלו, תוך שהוא מקבל חלק משכרו של עורך הדין, או שמא רק הפנה את הנתבעת לעורך הדין, מבלי שהוא מקבל תמורה בגין כך או חלק משכרו של עורך הדין.

בחינת נסיבותיו העובדתיות של מקרה זה מלמדת, כי התובע לא פעל כמתווך אשר מפנה לקוחות לעורך דין כחלק ממתן שירותים משפטיים. התובע הפנה את הנתבעת לעורך הדין אשר כבר החל לטפל בנושא הקשור לחיובים שהוטלו על ידי העירייה בקשר למרינה, והיה בכך הגיון רב. לא היתה מניעה, כי הנתבעת תבחר בשירותיו של עורך דין אחר, וגם בהמשך, כאשר הודיע אותו עורך דין, כי הוא מושך ידיו מהטיפול בנושא, היתה הנתבעת רשאית להמשיך בנקיטת הליכים, באמצעות עורך דין אחר.

במאמר מוסגר יוער, כי יש לנקוט בזהירות בקביעות הנוגעות לטענות בדבר עבירה על הכלל האוסר מתן שירות משפטי ללקוח שהופנה לעורך הדין על ידי גוף הפועל למטרות רווח, שכן אלו עלולות להטיל דופי בעורך הדין, אשר אינו צד להליך זה.

מכל מקום, כפי שיפורט להלן בהמשך, בנסיבות מקרה זה, ויתר עורך הדין אשר טיפל בהליכים המשפטיים על קבלת שכר טרחה. התובע עצמו אינו זכאי לקבלת תשלום מהנתבעת בגין סכומים שהיו מועברים לעורך הדין אשר טיפל בהליכים המשפטיים. בהתאם לכך, תשלום שייפסק לזכותו של התובע, על פי ההסכם, לא יכלול תשלום עבור שירותיו של עורך הדין, אלא רק עבור השירות המקצועי שניתן על ידי התובע.

במהלך השנים 1999 – 2003 ננקטו הליכים משפטיים שונים בניסיון להביא להפחתת החיובים שהוטלו על הנתבעת, ביחד עם קבלנים אחרים, אשר שכרו שירותיהם של התובע ושל עורך הדין שייצג את החברות בהליכים המשפטיים. בין היתר, התנהל מול העירייה הליך של גישור, אשר במסגרתו הועלו הצעות שונות לפשרה, אולם הצדדים לא הגיעו להסכם פשרה. התובע ליווה הליכים אלו, ובין היתר ערך בדיקות שונות במטרה לסייע במשא ומתן. בשל המצב המשפטי המסובך, הקשור לנושאים שעמדו על הפרק, עסקו ההליכים המשפטיים, באותם שלבים, בעיקר בסוגיות של סמכות ודרכי התקיפה המשפטית, וטרם נדונו והוכרעו הטענות שהועלו בשם הנתבעת לגוף החיובים.

במהלך חודש יוני 2003 נערכה פגישה בה השתתפו, בין היתר, התובע ומנהל הנתבעת. בפגישה זו סוכם בין הצדדים על הפסקת ההתקשרות. הצדדים חלוקים ביניהם לגבי הרקע והנסיבות שהביאו להפסקת ההתקשרות. על יסוד העדויות שהובאו לפני בית המשפט ניתן להבין, כי הפסקת הטיפול של התובע בנושא נבעה משילוב של מספר גורמים. כמפורט לעיל, ההליכים המשפטיים שננקטו מול העירייה נמשכו מספר שנים, אולם טרם הניבו תוצאות. עורך הדין אשר טיפל בהליכים משפטיים אלו עבור הנתבעת הודיע כי הוא מושך ידיו מהמשך הטיפול בנושא. מנהלי הנתבעת חשו, כי המשך ההליכים המשפטיים מול העירייה עלול להסב לנתבעת נזקים. תחושתם היתה כי הנתבעת סובלת מיחס עוין של העירייה, בין היתר על רקע קיומם של ההליכים המשפטיים.

בעקבות הסיכום בין הצדדים, בדבר הפסקת הטיפול בנושא, לרבות הטיפול והייעוץ אשר ניתן על ידי התובע, נשלח על ידי הנתבעת ביום 1.7.03 מכתב לתובע, בו הודיעה לו, כי היא משחררת אותו מתפקידו, כפי שהוא מוגדר בהסכם שנערך בין הצדדים. בהמשך לכך, הנתבעת ביקשה מהתובע לפעול עבורה אל מול עורכי הדין לצורך מחיקת התביעות שהוגשו.

ואומנם, לבקשת הנתבעת, נמחקה הנתבעת מכלל ההליכים המשפטיים שהיו תלויים ועומדים באותה עת.

הנתבעת טוענת, כי היא ביקשה להפסיק את ההתקשרות אך על רקע משבר האמון שבינה לבין התובע, אשר נבע בעיקרו מכך שעורך הדין שטיפל בהליכים המשפטיים הודיע על הפסקת הייצוג וכן על רקע התמשכות ההליכים ותחושת הכישלון שנוצרה. הנתבעת מבקשת להסתמך על הוראה שנקבעה בהסכם, לפיה תהיה רשאית לבטל ההסכם אם הטיפול שניתן על ידי התובע לא יהיה לשביעות רצונה. אולם, הוראה זו של ההסכם, אשר מאפשרת ביטולו והתקשרות עם גורמים אחרים, אינה מבטלת חובת הנתבעת בתשלום שכר טרחת התובע עבור פעולות שכבר נעשו על ידיו עד לאותה עת וחסכון שיושג בגין פעולותיו מתוך החיובים שהוטלו על הנתבעת.

הוראות ההסכם קבעו, כי התובע זכאי לשכר טרחה עבור סכום שיופחת מהחיוב כתוצאה מהטיפול שלו. זכותה של הנתבעת, להפסיק ההתקשרות בכל עת, אינה גורעת מזכאות התובע לשכר טרחה, על פעולותיו עד למועד סיום ההתקשרות (אם פעולות אלו תרמו לחסכון כספי בפועל).

בחינת נסיבותיו של המקרה, על רקע העדויות שהובאו והמסמכים שהוגשו, מלמדת, כי סיום ההתקשרות בין הצדדים, לא ביטלה את זכותו של התובע לקבלת תמורה, במידה ופעולותיו יביאו בסופו של יום לחסכון בתשלום לעירייה.

התובע אומנם ויתר, באותו שלב, על קבלת שכר טרחה, אולם ויתור זה נעשה בשל הודעת הנתבעת, כי היא מושכת ידיה מהמשך ההליכים המשפטיים. מנהלי הנתבעת הסבירו לתובע, כי הנתבעת אינה מעוניינת בהמשך ההליכים המשפטיים נגד העירייה. לתובע לא היתה ברירה, אלא להסכים לכך, שהרי אין הוא רשאי לחייב הנתבעת לנקוט בהליכים כאמור אם היא אינה מעוניינת בכך. על פי ההסכם, התובע זכאי לקבלת שכר טרחה במידה ופעולותיו הביאו לחסכון בתשלום, אולם במצב בו הנתבעת מוותרת על המשך ההליכים ברור כי לא צפוי כל חסכון, והנתבעת עתידה לשלם את מלוא החיובים שהוטלו עליה.

הנתבעת מבקשת לייחס משמעות מכרעת לניסוח המכתב שבו הודיעה לתובע על סיום ההתקשרות וביקשה מחיקת ההליכים המשפטיים. על יסוד משמעות המונח "מחיקה" של הליכים משפטיים, אשר מאפשר חידוש ההליכים בעתיד, מבקשת הנתבעת לטעון כי היה ברור לצדדים, שהתובע לא יהיה זכאי לתמורה כלשהי בנושא, לאחר סיום ההתקשרות עימו. אינני מקבל טענה זו.